דיווח ארוך ומטריד במיוחד על הטרדות חוזרות של תושב גבעתיים 
24.6.11

שלום רב.

.שמי [שמור במערכת], אני בן 28, במקור מכוכב יאיר, ונכון להיום מתגורר בתל אביב, בעל עסק מצליח בתחום הגלידות.

סיבת הפנייה שלי אליכם היא המציאות הבלתי נסבלת אליה נקלעתי מאז עברתי לשכונת נחלת יצחק בתל אביב, לפני כ- 14 חודשים.

השכונה בה אני גר היא בשטח המוניצפלי של תל אביב, אך תחנת המשטרה שאחראית על האזור היא משטרת גבעתיים.

מאז שאני גר בשכונה, עיכבו אותי שוטרים ב-18 מקרים שונים!

נשמע הזוי משהו, אבל זאת אמת לאמיתה. 14 חודשים, 18 מקרים.

נציין שאני אזרח נורמיטיבי , שומר חוק, ללא עבר פלילי.

המקרים שקרו הם רבים ומגוונים. הם כללו.

כ-6 מקרים בהם נסעתי ברכב שלי ומאחורי הגיחה ניידת וסימנה לי לעצור בצד, 4 מקרים בהם נתקלתי במחסום, ועוד 8 מקרים בהם צעדתי ברגל

כל המקרים היו בתחום השכונה ברדיוס של קילומטר אחד..

בשניים מן המקרים אולצתי להיכנס לתוך חדרי זבל של בניינים לצורך חיפוש גופני מלא שכלל הורדת המכנסיים והתחתונים, הרמת החולצה, הורדת נעליים. ב9 פעמים מתוך ה-10 פעמים שעוכבתי עם הרכב, ביצעו השוטרים חיפוש יסודי ברכב וגם בחפציי האישיים, ובסך הכל ב-14 מתוך 18 המקרים, ערכו עליי חיפוש גופני בכיסים ועל הגוף ובחפציי האישיים. המקרה שהותיר בי את הטראומה הכי גדולה, היה ערב שישי לפני כחצי שנה. חזרתי עם חבר מהסינמה סיטי כשאני נוהג והוא במושב לידי. נסענו אליי הבייתה מכיוון שהוא השאיר שם את הקטנוע שלו. כשהגעתי לצומת יגאל אלון פינת ערבי נחל, פניתי שמאלה לכיוון הרחוב שלי- בנימיני, ובזווית העין ראיתי בהמשך יגאל אלון ניידת משטרתית במעין מחסום פתע. כשהגעתי לחניית הבניין הורדתי את חבר שלי וחיפשתי חנייה במתחם החנייה של הבניין, בו החנייה על בסיס מקום פנוי. לאחר שלא מצאתי חנייה יצאתי לרחוב עמק ברכה ומצאתי חנייה בכחול לבן וחניתי. בעודי חונה רכב משטרתי דהר בצד השני של הכביש ברחוב עמק ברכה, ופנה פניית פרסה מסוכנת בסגנון "צלחת" , והגיע אליי וחנה חנייה כפולה לצד רכבי. מיד אחריו הגיעה עוד ניידת. בניידת אחת 3 שוטרים ובשנייה שוטר ומתנדב. הייתי בהלם. צעקו עליי לצאת מהאוטו ולהרים את הידיים.אחד השוטרים אמר לי שראה קודם לכן כשעמד במחסום, שהיה איתי עוד מישהו ברכב. אישרתי את דבריו ואמרתי לו שהורדתי את החבר ליד הקטנוע שלו ושיש סיכוי שהוא עדיין פה., ושאני יכול להתקשר אליו. הוא אמר לי - אז תתקשר! הוצאתי את הטלפון הנייד בזמן שהמתנדב ועוד שוטר התחילו לרוץ לכיוון חניית הבנין בה הורדתי את חבר שלי. אחד משלושת השוטרים שהיה איתי חטף ממני את הטלפון. הם שאלו אותי אם יש לי משהו שלא צריך להיות לי. אמרתי להם בנחרצות שלא. אחד מהשוטרים פתח את דלת רכבי והחל לעשות חיפוש ברכב ללא אישורי, הוא גם קרע לי את הריפוד במושב הנהג. 2 השוטרים שנשארו איתי שאלו אותי איפה אני גר. סימנתי להם את הבניין שנמצא כ50 מטר מהמקום. הם שאלו אותי אם אני מסכים שהם יערכו לי חיפוש בבית. עניתי להם שאין לי שום דבר להסתיר, אבל אני חושב שאין בבקשתם כל הגיון וצדק, שהרי אין להם חשד סביר אובייקטיבי לגביי, שאני עובר עבירה פלילית. הם כנראה נטפלים לעובדה שיש לי שיער ארוך ושאני נוהג ברכב אספנות מיוחד שמושך מעט את תשומת הלב. כל זה כידוע לי לא מהווה חשד סביר או בכלל שום סוג של חשד. 2 השוטרים שרצו קודם לכן לכיוון הבניין חזרו, לאחר שערכו חיפוש גופני על חברי, חיפוש שמן הסתם לא העלה דבר.

שתיים משלושת השוטרים שנשארו איתי ביקשו ממני להתלוות אליהם לחדר זבל של בניין סמוך. שם פקדו עליי לפשוט את מכנסיי ותחתוניי כמו גם להרים את חולצתי ולהוריד את נעליי. החיפוש כמובן לא העלה דבר . חזרנו לכיוון הרכב. ביקשתי מהשוטרים שביצעו עליי את החיפוש את שמם והם צחקו ונכנסו לניידת. אמרתי להם שאחרי אירוע כזה זכותי המלאה לקבל את פרטיהם , וכן אני ראוי להתנצלות על עוגמת הנפש שנגרמה לי.

איזו מן שיטה זאת להסתער על אדם חף מפשע, 50 מטר מהבית שלו, ולהפשיט אותו בצורה משפילה בחדר זבל של בניין?

את השוטרים באותו ערב זה לא עניין והם פשוט סגרו את החלון והתחילו ליסוע. אני חזרתי הבייתה רועד מחרדה ומעצבים ומהשפלה, לא מבין במה חטאתי שאני נרדף בצורה כל כך אכזרית ומשפילה, במדינה שמשפט חשוב מההמנון שלה הוא- "להיות עם חופשי בארצנו"

באירוע אחר, נסעתי ברכב של אימי בשעת בוקר, לפגישה אצל רופא גסטרואנטרולוג מומחה, אותה קבעתי 3 חודשים מראש. בצומת יגאל אלון ודרך השלום פנה אליי שוטר מרכבו שהיה לצידי וביקש ממני לעצור בצד אחרי הצומת. עשיתי כדבריו. הוא ועמיתו ערכו חיפוש יסודי ברכבי, כמו גם חיפוש גופני בכיסי, על בגדיי, ובחפציי, כל זאת לעיני העוברים ושבים בכביש סואן שכזה . העיכוב ארך 20 דקות, דבר שגרם לי לפספס את התור שלי, שנקבע לשלושה חודשים מאוחר יותר, וכל זמן זה אני סובל מכאבים כרוניים בלתי נסבלים.

כל המקרים המקוממים האלו גרמו לי לקבוע פגישה עם מפקד תחנת משטרת גבעתיים

רב פקד אלי דורי. אלי, אדם סבלני ונעים הליכות, בניגוד גמור לשוטריו, קיבל אותי למשרדו לפגישה בת 10 דקות.

בזמן המועט שהוקצב לי שפכתי בפניו את 14 המקרים שאירעו עד אז ואת עוגמת הנפש החמורה שנגרמה לי, על החרדה להסתובב ברחוב או ליסוע בסביבת הבית, על ההשפלה שעברתי, על המדיניות ההזוייה הזאת של היטפלות לאזרחים חפים מפשע. ואני ממש לא היחיד, זאת ממש שיטה במשטרת גבעתיים ואני רואה את זה כל הזמן. עד שעברתי לשכונה הזאת החיפושים היחידים שעשו עליי היו בכניסה לקניונים ומקומות ציבוריים, חיפושים בהסכמה מלאה.

את כל הדברים האלה אמרתי לאלי. עשה רושם שהוא הבין את דברי ואף הראה מידה מסויימת של התנצלות, תוך כדי כך שהוא מתגאה ושמח מכך שכוחותיו בשטח ופועלים באינטנסיביות. הדבר הכי אבסורדי שהוא אמר לי היה- אל תדאג, אין כאן הרבה שוטרים, בסוף כולם יכירו אותך וידעו שאתה בסדר. אמרתי לו ש-14 מקרים זה נראה כאילו סוף לא יהיה ושאני לא מוכן להמשיך לחיות תחת הטרור הזה. הוא הבטיח לי שיעשה שיחה עם הצוות של הסיור, ויימנע מלדבר על המקרים הספציפיים שלי כי זה עלול לייצר את ההפך לדבריו. הוא סיים את דבריו במעין התנצלות חביבה, ואמר גם שלפחות ככה אפשר לשמור על הביטחון של האזרחים, בשביל שאנשים כמוני יוכלו ללכת ברחוב ללא חשש. עושה רושם שמדיניותו היא זו שעושה את הטרור בשכונה. מדובר בשכונה של אוכלוסייה זקנה, משפחות צעירות גם יש, ולא מעט דתיים. הפעם היחידה בה נתקלתי באירוע פלילי ברחוב היה מקרה בו התקוטטו שתי פיליפיניות ברחוב, ואני הפרדתי בינהן וגם הזמנתי משטרה מכיוון שאחת מהן לא הסכימה להרפות. מעבר לזה זאת ממש לא שכונת פשע ועושה רושם ששוטריי התחנה חסרי תעסוקה , אם הם נטפלים באופן סדיר לחפים מפשע. אני ממש לא היחיד. אולי רק היחיד שמעז להתלונן.

מאז עברה תקופה שקטה ללא הטרדות , למעט שתי מקרים בהם נתבקשתי להציג תעודת זהות ברחוב, עת שטיילתי עם כלבתי.ועוד מקרה אחד בו שבתי עם אבי בשעת לילה מאוחרת מהשוק הסיטונאי בצריפין

לאחר שרכשנו פירות לייצור הגלידה, ונתקלנו במחסום בו נתבקשתי לצאת מהאוטו למרות שלא נהגתי, ולהציג תעודת זהות

לאחר בירור קצר שוחררנו.

בתאריך 23.6.11 ליל חמישי, בשעה 23:45

קרה מקרה שגרם לי להבין שאסור לי לשתוק יותר.,

על פי חוק היסוד -"כבוד האדם וחירותו"

אין פוגעים בחייו , בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו

אין נכנסים לרשות היחיד ללא הסכמתו

אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם על גופו, בגופו, ובכליו

אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

לכל אדם, בהיותו בן אנוש, נתונה חירות אישית ועל כן אין לאוסרו, לעצרו או למנוע ממנו את חופש התנועה, פרטיותו וחופש היצירה אלא על פי חוק

בליל חמישי יצאתי מביתי ברגל לכיוון מרכז העיר, על מנת לתפוס מונית, לאירוע יום הולדת של ידידה, ומכיוון שתכננתי לשתות בירה הערב, השארתי את הרכב בבית

.בעודי פוסע ברחוב יגאל אלון, נעצרה ניידת בצד הכביש, בנתיב שנוסע דרומה. שוחחתי בטלפון הנייד וכשחלפתי על פניהם קרא לעברי שוטר -ערב טוב!. עניתי לו ערב טוב , והוא ביקש ממני לעצור רגע. ניתקתי את שיחת הטלפון, ושאלתי אותו במה אני יכול לעזור. הוא ביקש תעודת זהות. הצגתי בפניו. השוטרת שהייתה איתו שאלה אותי היכן אני גר. עניתי לה שאני גר 100 מטר מפה. היא ביקשה ממני להניח את התיק על הרצפה. שאלתי אותה למה.? השוטר ביקש לערוך לי חיפוש בתיק. הפעם הגיעו מים עד נפש. החלטתי לעמוד על זכויות היסוד שלי.שאלתי אותם האם יש להם חשד סביר אובייקטיבי, שאני מבצע עבירה פלילית או מחזיק בכליי חפץ לא חוקי. השוטרת ענתה לי  שאני מסתובב בשעה מאוחרת (23:45) ערב יום חמישי, באיזור מפוקפק. עניתי לה שזוהי שכונת מגוריי ושאין זה כלל וכלל איזור מפוקפק, וגם לו היה כזה, זה לא הופך אותי לחשוד , אמרתי לה שאין לי עבר פלילי ושזאת פעם 18 שמעכבים אותי ברחוב לחינם ומטרידים אותי, .השוטר אמר לי, אם אין עלייך כלום אז מה אכפת לך שנחפש עלייך. אמרתי לו שזה עניין עקרוני. אציין שרוכב אופניים עמד כל אותה העת וצפה במתרחש, .

השוטר אמר לי שעצם זה שאני מסרב לחיפוש זה מה שמעורר אצלו את החשד. רוכב האופניים הגיב מהצד- זה בגלל השיער שלך, אני הסתפרתי בגלל זה...

השוטרת אמרה לו לא להתערב. השוטר איים עליי שייקח אותי לתחנה. השוטרת חיזקה את דבריו ואמרה לי- עזוב אותך שטויות, בוא תפתח התיק ונגמור עם זה תיק תק, ותמשיך בדרכך. אמרתי לה שאני לא מסכים ושאני עומד על דברי, כל זאת בטון מנומס ובכבוד, למרות שכבר הייתי נסער בתוכי, לאור ההיסטוריה הלא נעימה בלשון המעטה

אמרתי להם שחיפוש עושים במצב חירום על פי פקודת מטא"ר, ושאני לא מבין במה אני חשוד..

השוטר אמר לי שגם בקניונים ובמגרשי ספורט עורכים חיפושים. אמרתי לו שאלו חיפושים בהסכמה..

השוטר ביקש ממני להיכנס לניידת, תוך כדי שהוא מאשים אותי שאני מבזבז לו את הזמן, טענה מקוממת, הלא הוא זה שגוזל מזמני ופוגע בכבודי וכל זאת בחסות המדינה, מכספיי, משלם המיסים, כאילו נלכד כבר אחרון הפושעים.

כשהגענו לתחנת משטרת גבעתיים, שאל היומנאי את השוטר, מה העניין. השוטר ענה לו - חיפוש. היומנאי שאל- בחשד למה? השוטר התעקש- חיפוש

השוטר ביקש ממני להיכנס לחדר, בו הייתה גם השוטרת המצוותת אליו. ביקש להניח את התיק על השולחן.

אמר לי שהוא הולך לחפש בתיק. אמרתי לו שאני לא מסכים לחיפוש הזה. הוא אמר לי - אתה רוצה שנלך איתך בכח? שאלתי- אם אני מסרב לחיפוש אתה מתכוון לערוך אותו בכח?. הוא הנהן בראשו ואמר שיקרא גם לקצין תורן. שאלתי אותו האם לפניי החיפוש אפשר לשוחח עם מפקד התחנה רב פקד אלי דורי. הוא נראה מבולבל ואז אמר שדורי נמצא בחופשה באילת.

לבסוף החלטתי לא להתנגד לחיפוש שנכפה עליי בכח ובאי צדק מוחלט. הוא גם בדק בכיסיי וכמובן שכמו בכל המקרים הקודמים, גם כאן הוא לא מצא עליי שום דבר שקושר אותי לביצוע עבירה פלילית.

השוטרת מילאה דוח על האירוע ושאלה אותי אם יש לי משהו להגיד בתגובה. אמרתי שלא. היא ביקשה ממני לחתום על המסמך של העיכוב. סירבתי.השוטר אמר לי סע מפה יאללה. אמרתי לו שהבית שלי מרוחק כ-3 קילומטר מהתחנה, וביקשתי אותו שיחזיר אותי למקום ממנו לקח אותי, הוא אמר לי שאני חוצפן.

כך נהרס לי עוד ערב, לאירוע כבר לא הגעתי, חזרתי הבייתה מתוסכל, מיואש, זועם , כועס, ומושפל.

הבנתי ממחלקת חקירות שוטרים, שהם מתעסקים אך ורק באירועים שבהם העונש המינימלי של העבירה של השוטר הוא שנת מאסר בפועל, ובין כה וכה אין לי אמון לא במשטרה ולא במחש.

חשוב לי לציין כי השוטרים לא נהגו כלפיי באלימות פיזית.

אך הפגיעה הנפשית החמורה, החיים בשכונה בה אתה מעוכב בממוצע יותר מפעם בחודש, הפכו בלתי נסבלים, וכל זה כלפיי אזרח נורמטיבי, שומר חוק, עצמאי שמעסיק למעלה מ-200 עובדים

השוטרים שעיכבו אותי הערב לתחנה, הם -אמיר גאנם ויעל פיזואטי. היומנאי שמו אבנר.

 אני מצפה מאוד לתשובה ממכם. אני לא מבין איך במדינה דמוקרטית רומסים את כבודו של אדם חף מפשע פעם אחר פעם, ממררים את חייו וכל זאת לחינם. אני כבר חושש להסתובב ברחוב, ברגל או עם רכב.

הנזק הנפשי שנגרם הוא רב. אני במתח תמידי כשאני יוצא מהבית וכשאני חוזר אליו. כשאני רואה שוטר, במקום להרגיש ביטחון אני חש באימה.

אני גם לא רואה כיצד דברים ישתנו. זאת מדיניות של המשטרה בגבעתיים ,ומעולם לא נתקלתי בכזאת מדיניות כאשר גרתי במקומות אחרים.

 ואין אזרחים שמסרבים לחיפוש, כולם מתוך פחד.רובם גם לא יודעים את החוק, והשוטרים מנצלים זאת, או שאולי גם הם עצמם אינם יודעים את החוק, וכמו שאמר לי השוטר אמיר גאנם מתחנת גבעתיים- אני בודק כל מי שנתפס לי בעין. אחרי שנים מבמשטרה יש לי חושים מחודדים כך אמר. חבל מאוד שהוא מפרש אינטואיציות אישיות כחשד סביר.

אני מברך על מחסומים משטרתיים שבודקים נהגים בבדיקות שכרות, אני מעריך שוטרים שתופסים "על חם" עברייני תנועה שנוהגים בפראות. אני מעריך את משטרת ישראל על התמודדותה מול הפשיעה, ומול מקרים קשים במיוחד וכל זה במשכורת נמוכה.

אך אני לא מוכן להיות יותר השעיר לעזאזל של אף אחד.

אני רוצה להיות חופשי בארצי, ארץ ציון ירושלים.

אנא מכם, עשו משהו, זה מצב בלתי נסבל,

אינני יכול לשאת עוד את החרדה, המתח, ההשפלה ואי הצדק.

 

בברכה

נ.ב 

המכתב נשאר במגירה כחצי שנה שלמה עד היום.

חלפה חצי שנה ללא הטרדות, אולי כי התחלתי לאסוף את השיער ולא ללכת פזור, אולי כי אני כבר לא נוהג על רכב האספנות שלי אלא על רכב מודרני, אולי כי רב פקד דורי צדק ורוב השוטרים כבר מכירים אותי, ואולי בגלל שפשוט לא נוצר מצב בו הייתי במקום "הלא נכון" בזמן "הלא נכון".

היום - 9.1.12 בשעה 13:40 ברחוב עמק ברכה סמוך לנקודת איסוף בקבוקי הפלסטיק, טיילתי עם 2 הכלבים שלי. כלבים מחונכים ומאולפים מעוקרים מסורסים ומחוסנים ובעלי אופי מקסים.

קיבלתי הודעת טקסט חשובה אז עצרתי את ההליכה, הושבתי את הכלבים הקשורים ברצועות סמוך לרגליי ועניתי על ההודעה. תוך כדי שמעתי רכב נעצר וממנו בקעו קולות משונים ושריקות לכיוון הכלבים. הייתי עסוק בהודעה וגם לא תיארתי שמישהו פונה אליי. כשסיימתי שמעתי צעקה- " דוקטור!!" לכיוון שלי-

הבטתי וראיתי ניידת סיור מסוג סקודה אוקטביה ל"ז 13562-

ישבו בה שני שוטרים מקדימה ועוד בחור צעיר מאחור. שוטר אחד יהודי - הנהג, והשני שישב לידו בן מיעוטים. בן המיעוטים החל לשאול אותי האם אלו כלבים מגזעים מסוכנים. עניתי לו שממש לא- אחד כנעני והשנייה לברדורית. הוא ביקש ת"ז. כיוון שירדתי מביתי לטיול קצר לא לקחתי איתי ארנק. אמרתי לו שהיא לא עליי והצעתי לו לרשום את מספרה. שאלתי אותם האם אני חשוד.  הנהג אמר שכן. שאלתי אותו במה אני חשוד. הוא אמר שזה מסווג.

לאחר 3 דקות הם קיבלו בקשר שאני יליד 84 ושאין לי רישום פלילי.

ואז "החשד המסווג" התפוגג , ושוחררתי לדרכי.

לכאורה לגיטימי, לא עשו חיפוש, לא קיללו, לא נהגו באלימות פיזית.

אבל זאת הפעם ה-19 בתוך פחות משנתיים.

דרשני

וככל שחולף הזמן אני שומע עוד ועוד אנשים מהשכונה, צעירים ומבוגרים כאחד, שמספרים על חוויות דומות.

בליל הסילבסטר בעודי פוסע רגלית ראיתי מחסום ברחוב שפע טל ליד טמבור.

השקפתי כמה מטרים משם וראיתי שכל רכב שנעצר עובר חיפוש יסודי. לא ראיתי אף לא נהג אחד שנבדק בבדיקת נשיפה לצורך איתור אלכוהול בדמו.

זה אולי נשמע טוב שבכל פעם שאתה יוצא לרחוב ישנם 85% שתראה ניידת מסיירת בנחלת יצחק, לא חשוב היום ולא השעה. זה לכאורה מקנה תחושת ביטחון ומצמצם את הפשע משמעותית.

אבל שהתנהגות השוטרים היא עקבית, וזכויות יסוד נפגעות, שאדם מושפל פעם אחר פעם, על לא עוול בחפו, או אז נשאלות שאלות.

האם יש עודף כח אדם? האם יש עודף מוטיבציה? האם ישנן מכסות בהן השוטרים צריכים לעמוד? למה זו תופעה שאופיינית רק במשטרת גבעתיים? מה הן ההנחייות?

לי הגיעו מים עד נפש. לא אשתוק יותר.

Comments